לפני 15 שנים, עברתי את מה שככל הנראה היה הגירושים המכוערים בהיסטוריה. אחרי שלוש שנים של חיים לחוד, הגישה אשתי באותה הזמן תופס גירושים. חיינו במדינה בה חוקי אב היו כמעט לחלוטין לא קיימים. אשתי תבעה וקיבלה משמרת מלאה על שלושת ילדנו וזכות הביקור הייתה נתונה לחלוטין לשיקול דעתה. זה קרה בגלל שעורך הדין שלה היה הצליח להציג אותי בצורה מוצלחת כבעל מתעלל ומסוכן בפוטנציה לילדנו. זה היה אחד מהרגעים הכואבים ביותר בחיי. אהבתי את ילדי יותר מכל ולאפשר שייקחו אותם ממני בהתבסס על האשמה כוזבת היה הרסני. בנוסף לזאת, היה עלי לשלם מזונות שהובילו בסופו של דבר לפשיטת רגל.
לפני כמה שנים, חבר שלי הציע שאעשה את הפורום של לנדמרק בגלל שזה עלול לעזור לי לסלוח לאשתי. אמרתי לו בפשטות שאין לי שום כוונה לסלוח לה וששום פורום של לנדמרק או כל דבר אחר לא יגרום לי לעשות את זה.
שנה שעברה חבר אחר עשה את הפורום של לנדמרק וביקש ממני לבוא לערב המסכים של הקורס. אחרי שישבתי במהלך ההצגה, הסתקרנתי והחלטתי להירשם. בחרתי לעשות את הפורום של לנדמרק כדי לשפר את העסקים שלי. מעולם לא שקלתי זאת מנקודת המבט של אשתי לשעבר. לילדה הצעירה שלי בדיוק מלאו 18 ושני הנוספים חיו כעת איתי. ישנה שיחה בפורום של לנדמרק בה אתה מקבל הזדמנות לבחון תלונות מתמידות בחייך מתוך ההנחה כי הן כאלה מאחר וקיים עבורך רווח סודי שגורם להן להישאר. הייתה אישה שהשתתפה בפורום של לנדמרק שדיברה הרבה. רוב הזמן מצאתי אותה מעצבנת מלבד מהזמן בו השיחה על התלונות התרחשה. היא סיפרה סיפור כמעט זהה לגירושים שלי רק מנקודת המבט של אישה שהתגרשה מבעלה. בזמן שסיפרה את הסיפור, היה זה קל להזדהות איתה. היא גידלה שלושה ילדים בעצמה עם בעל לשעבר שלא שילם דמי מזונות. היא כעסה עליו מאוד על כך שהשאיר אותה עם כל האחריויות ולבד. באותו רגע הבנתי שאני רואה את הגירושים שלי מנקודת המבט של אשתי. בכל שנות הכעס והזעם שלי על ההתייחסות הלא הוגנת כלפי מצד בתי המשפט, מעולם לא שקלתי, אפילו לא לרגע, איך דברים וודאי היו עבור אשתי לשעבר. לפתע שם בפורום של לנדמרק זה נראה כאילו אני מביט בגירושים שלנו דרך העיניים שלה. חלקו השני של שיחת התלונות בפורום של לנדמרק, שאתה מקבל הזדמנות לקחת אחראיות על ההשפעה שהייתה לך על אחרים. ראשונים חשבתי על ילדיי ועל כמה הכעס שלי על אשתי לשעבר העכיר את האווירה. כשחזרתי מהפורום של לנדמרק ישבתי לשיחה עם כל אחד מהם והתנצלתי בפניהם על כך ששמתי אותם במרכז הכעס. בכל אחד מהמפגשים ילדיי הודו לי וביקשו ממני לסלוח סופית לאשתי לשעבר.
זה לא נראה נכון עבורי לסלוח לה, עכשיו לא בגלל שכעסתי, אלא בגלל שמה שבאמת הגיע לה הייתה תודה. בזמן שפספסתי שנים רבות עם ילדיי, הם אנשים נהדרים והיא אמורה לקבל את הקרדיט על זה. אז לבקשת ילדיי עליתי על הרכבת לקונטיקט למען המטרה הדחופה של להודות לה באופן אישי. ראיתי מספר תמונות לאורך השנים, אבל לא נפגשנו פנים מול פנים למעלה מעשור וחצי. גילוי נאות: לא היה לי האומץ לעשות את המסע לבדי. ביקשתי מהקטנה שלי לבוא איתי. היא הייתה שמיכת הביטחון שלי במקרה שהדברים יתדרדרו, היא תהיה ניטראלית, צד תמים שיזכיר לשנינו למה אנחנו נפגשים מלכתחילה. כשסוף סוף ראיתי אותה, להפתעתי כל מה שחיכה לי היה הערכה. הגעתי במטרה להתנצל בפניה ולהודות לה על שעשתה עבודה טובה כל כך בגידול ילדנו. לא עוד צורך לומר זאת כפי שהיה זה עבורי. הייתה רק הצורה בה אני כעת וזה היה בסדר. הדבר המצחיק היה שכך היה גם עבורה. באמת לא היו עוד פרטים לפתוח מחדש. הייתה רק ההבנה שהעבר נמצא בעבר ושיכול להיות לנו קשר חדש למען טובת ילדנו. עכשיו רק נותר לי לאתר את החבר שלי שניסה לספר לי על הפורום של לנדמרק כמה שנים קודם לכן ולהודות לו. הוא באמת צדק אחרי הכל. הפורום של לנדמרק מקבל את מלוא הערכתי. www.landmarkeducation.com אל תחכו. ביטחו באדם שאתם שומעים על זה ממנו. זה יותר משווה את זה.
